דרישה לביטול חתימה על כתב ויתור משום שנעשתה ללא ידיעת משמעותו 

ג'וברין אבו עקבה נפגע בתאונת דרכים.

הרכב בו נפגע אבו עקבה היה מבוטח בביטוח חובה בחברת הביטוח אררט.

אבו עקבה שכר עורך דין. זה האחרון ניהל משא ומתן עם אררט. בסופו של המשא ומתן הגיעו הצדדים לפשרה.
אבו עקבה חתם על כתב ויתור לגבי כל תביעותיו. בתמורה קיבל 10,000 ש"ח.

לימים הגיע אבו עקבה למסקנה כי הפיצויים שקיבל אינם מאפשרים לו לשקם את נזקיו.

לפיכך פנה וביקש כי אררט תוסיף על הפיצויים שכבר קיבל.

אבו עקבה טען כי חתם על כתב הויתור בחשבו שמדובר במסמך אחר לחלוטין. אררט מצידה, דבקה בכתב הויתור ולא הסכימה להוסיף על הסכום שננקב בו.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ונדונה בפני השופט דוד בר-אופיר.

טענתו של אבו עקבה, מבהיר השופט בר-אופיר, היא כי חתימתו על כתב הויתור הושמה בלי דעת. המביא טענה זו בפני בית משפט מבקש כי זה יכריז כי בחתימה "לא נעשה דבר".

על פי דוקטרינה משפטית זו הקרויה בלטיניתNON EST FACTUM אין למסמך שנחתם כל תוקף.

אולם, קובע השופט בר-אופיר, מי שחותם על מסמך לפי עצת פרקליטו, או יועצו תוך הסתמכות עיוורת עליו ומתוך נכונות לחתום על כל מסמך לפי שיקולו של היועץ, לא ישמע אח"כ בטענה כי חתם על המסמך בלי לדעת ולכן "לא נעשה דבר".

השופט הדגיש כי אררט לא הפעילה השפעה כלשהי על אבו עקבה. מלאכת השכנוע שקדמה לחתימה נעשתה חולה ע"י עורך דינו של אבו עקבה. אררט פעלה בדרך עסקים מקובלת בתחום הביטוח. בין אררט לבין אבו עקבה, התקיים ניתוק גמור, וזה החשוב.

השופט דחוה גם את בקשתו החילופית של אבו עקבה לבטל את כתב הויתור בהתבסס על סעיף בחוק החוזים הכללי המקנה לבית המשפט סמכות לבטל את מה שנחתם מתוך טעות של צד אחד, אפילו הצד השני אינו הגורם לטעות.
השימוש בסעיף זה הינו נדיר ומצומצם ביותר, קבע השופט. הדעה שולטת היום היא כי בכל מקרה יש לבדוק האם מידת אחריותו של הצד השני לטעות של הצד הראשון מצדיקה את ביטול החוזה.

בענייננו, פוסק השופט, לא היה דבר בהתנהגותה של אררט שהניע את אבו עקבה לחתום על כתב הויתור. אררט לא תרמה להיווצרות הטעות.

לפיכך, יש לאררט הזכות המלאה לעמוד מאחורי כתב הויתור ולמנוע מכוחו התדיינות נוספת ותשלום נוסף.
על בסיס נימוקים אלה קבע השופט ר-אופיר כי יש לדחות את תביעת אבו עקבה נגד אררט על הסף.

מסמך 295

כתבות - 261